Research done with the help of current mathematical models and historical documents points to community health programs and the implementation of social distancing as the most likely explanations for the surprising and mysterious collapse of the typhus epidemic in the Warsaw Ghetto
From: Australian University of Technology Translation: Ziv Adaki
In the face of unprecedented overcrowding, hunger and many living on the streets - the outbreak of an infectious disease should be almost unstoppable, but during World War II, Jewish doctors in the Warsaw ghetto stopped it. Children living on the street in the Warsaw Ghetto, 1941, NIEZNANY/UNKNOWN/PUBLIC DOMAIN
Research done with the help of current mathematical models and historical documents points to community health programs and the implementation of social distancing as the most likely explanations for the surprising and mysterious collapse of the typhoid epidemic in the Warsaw ghetto, described by the survivors at the time of the conference.
In the midst of the Corona epidemic, historians and epidemiologists seek to learn from past outbreaks of infectious diseases and found such an almost defiant outbreak in the Warsaw Ghetto, in Nazi-occupied Poland, during World War II. While dealing with extreme overcrowding, hunger and appalling sanitary conditions, the Jews trapped in the ghetto managed to control the spread of typhoid and saved about 100,000 people. A new study, showing how they managed to do this, is a mirror image of the efforts of the world today, under conditions that should be infinitely simple.
לאחר שכבשו את פולין, כלאו הנאצים יותר מ-450,000 יהודים בגטו ורשה, בשטח של כ-3.4 קמ"ר. לצורך ההשוואה, במנהטן כולה חיה רבע האוכלוסייה בשטח גדול פי 17. אפילו במחנות הפליטים הצפופים ביותר היום יש יותר מרחב פר אדם.
"גטו ורשה היה בית גידול מושלם בעבור חיידק הטיפוס להתפשט בו, והוא אכן פשה באוכלוסיית היהודים כמו אש בשדה קוצים," אמר פרופ' לוי סטון מאוניברסיטת RMIT בהצהרתו.
Indeed, about 30,000 ghetto residents died of typhus, but three times as many survived. Furthermore, the plague was stopped long before it infected the majority of the population. And no less than amazing, the infection rate dropped precisely when it was expected to jump, in view of the harsh winter of 1941-1942.
"רבים חשבו שזהו נס," אומר סטון, שחבר למדענים מכל העולם כדי לחקור את התפשטות הטיפוס. בכתב-העת Science Advances הוא הראה כיצד מדע ובייחוד ההתגייסות של הרופאים היהודים, הם שהביאו לידי עצירת המגפה. אף שהמחלה שאנו מתמודדים עמה היום שונה מהטיפוס, התפרצות הטיפוס הובסה באמצעות שיטות אפידמיולוגיות דומות לאלו שאפידמיולוגים מקדמים היום: תכניות תברואתיות, בידוד עצמי וריחוק פיזי.
And a crucial aspect, those imprisoned in the ghetto listened to the doctors' recommendations.
Stone was able to reach these conclusions thanks to the insistence of the ghetto doctors to document what was happening. These records are the most substantial source of information we have about the effects of famine, but the information they contain about the typhoid epidemic has not yet been investigated using modern epidemiological and statistical methods.
"שהיתי שעות על גבי שעות בספריות בכל העולם בחיפוש אחר מסמכים או פרסומים נדירים שבהם אוכל למצוא פרטים על אודות ההתערבויות שיושמו ועל שיעורי המגפה עצמה," אומר סטון. הוא מצא עדויות על מאות הרצאות שנשאו רופאים לפני הציבור בגטו על חשיבותם של היגיינה אישית, בידוד עצמי כשחולים וריחוק פיזי לעצירת התפשטות הטיפוס, כמו כן, אוניברסיטה מחתרתית לרפואה הכשירה סטודנטים לרפואה בבקרת הדבקה.
The type also ran rampant in cities in Ukraine, where Jews were also imprisoned, and in one of them, Sherrod, it was stopped as soon as soap production began and cleaning services were implemented, which supports Stone's claim.
סטון ושותפיו לכתיבת המאמר מציינים שהנאצים השתמשו בטיפוס, המאיים על בריאות הגרמנים, כהצדקה לכינוס היהודים בגטו, ולאחר מכן גם לשליחתם למחנות ההשמדה. "זו דוגמה ליכולתה של האנושות לפנות כנגד עצמה, על בסיס עקרונות אפידמיולוגיים מונחי גזע, רק בשל הופעתו של חיידק," הם כותבים. לנוכח מגפה שבאופן לא-פרופורציונלי גורמת למותם של מיעוטים אתניים, אין אנו רשאים להניח שזוועות כאלה הם נחלת העבר.
The historical analysis highlights the critical importance of collaboration and active mobilization of communities in efforts to defeat pandemics and epidemics like COVID-19, rather than relying too heavily on government regulation.
