Miriam the Hasmonean was 12 years old when she married King Herod, a match that was probably behind her grandfather, the high priest Yochanan Hyrcanus II, and this is only the beginning of a tract of intrigue and political murders that destroyed the House of Hasmoneans
The current chapter appears to be a secondary appendix to the plots of the Hasmonean house since it is about one character, Miriam the Hasmonean, who has nothing in common with the descendants of the Hasmoneans, since she acted in the shadow of King Herod. Rather, there is a Hasmonean continuity in her actions, in that, when an opportunity arose, she dreamed of returning the crown to its former glory - to transfer the power to the Hasmonean house, and perhaps-perhaps the figure of Shlomzion, Yanai's wife, stood before her eyes as an example to emulate.
בשנת 42 לפנה"ס התארסו מרים החשמונאית (הילדה/נערה כבת 12), נכדתו של הורקנוס הכהן הגדול והורדוס. כוונתו של הורדוס היתה לשלב עצמו עם בית חשמונאי, בית המלוכה היהודי המיתולוגי, כדי לחשל את היסודות המלכותיים שלו, להציב עצמו בעמדה עליונה יותר מול אחיו פצאל, מעבר ליחסיו עם הרומאים ובוודאי להיות מקובל על נתיניו הצפויים. ובנוסף, על פי יוסף בן מתתיהו, בערה אהבתו כלפיה כאש בעצמותיו.
ומה לגבי מרים. מה היו כוונותיה, אם בכלל? יוסף בן מתתיהו ממלא פיו מים בנידון מעבר להתייחסותו באמירה כי להט האהבה קרב בין השנייים. עם זאת בהכירה את הורדוס וביודעה כי שבועיים לאחר לדת בנו בכורו, אנטיפטרוס, גרש את האם היולדת, את דוריס, האדומית-היהודיה, אשת נעוריו ותחתיה ארס אותה, את מרים, מי שהיתה יפה מדוריס וצעירה ממנה בעשר שנים בקירוב, וכפי שמעיד על כך ניקולאוס איש דמשק, היסטוריון החצר: "ביפי גופה ובהוד (הליכותיה) (וכי) בשיחה-ובשיגה עלתה על בנות זמנה יותר משאפשר לבטא במלים" (יוסף בן מתתיהו קדמוניות היהודים, טו, 237) . האם מרים אמורה היתה לדעת ולהבין כי לא מתוך אהבת בית חשמונאי הוא נישא לה, מה שאמור היה להדליק כמה נוריות אזהרה וחשד בנפשה, אין לדעת. בכל מקרה שאלות וספקות בנידון מבחינתה של מרים לא באו לידי ביטוי לפחות מבחינת ידיעתנו את ההשתלשלות ההיסטורית מני אז, ושוב, מתוך עיניו של יוסף בן מתתיהו.
ובכל זאת מדוע? נראה לי כי את התשובה נוכל למצוא מתוך ההנחות הבאות, אחת מהן או בצירוף חלקן. ובכן ראשית – גילה הצעיר של מרים בהקשר להבנת אינטריגות שונות; שנית – יש להניח שמאחורי האירוסין והנישואין עמד הסבא החשמונאי, יוחנן הורקנוס השני, הכוהן הגדול, חלש האופי ורפה הכוח, שחתר לשקט תעשייתי, והיה בקשרים הדוקים עם אנטיפטרוס, אבי הורדוס; שלישית – תאוות השלטון, כזו שאולי טופטפה בביתה– להיות אשת המלך, העבירה אותה על דעתה; רביעית – משובת נעורים אימננטית, אף היא בזיקה לטפטוף הנ"ל של אמונה חזקה באפשרות של המשכיות השלטון החשמונאי בעתיד.
בכל מקרה, בספרו על גירושה של דוריס ונישואיו עם מרים, נוטה יוסף בן מתתיהו לצד כלשהו באומרו כי "בגללה (בגלל מרים) פרצו בביתו (של הורדוס) מריבות, שהתגברו אחרי שובו רומא" (מלחמות היהודים, א' 432). "לא יפה"! השתלשלות האירועים מפי יוסף בן מתתיהו עצמו מוכיחות כי הגורם למריבות היה בעצם הורדוס, ואולי מרמז לנו יוסף בן מתתיהו, כך בין השיטין, כי מרים ואולי בהסתת אמה אלכסנדרה היטיבה לחתור כנגד הורדוס ותחתיו, מעין צוו חשמונאי קדום, מרדני בעיקרו.
From the mouth of Josephus we learn that there were rumors that Miriam was committing adultery and cheating on him with other men, including the Roman Marcus Antonius, to whom, according to the gossipers, she sent her picture.
שאלה נוספת שעולה היא מדוע חלף פסק זמן יחסית ארוך, קרי 5/6 שנים בין אירוסי הורדוס ומרים, לבין חתונתם. על השאלה עונה פרופ' אריה כשר בספרו המשותף עם פרופ' אליעזר ויצטום, ומשיב כי פער הזמנים קשור בסערות הפוליטיות הגדולות שהתחוללו בשנים ההן באימפריה הרומית ובארץ ישראל עצמה ונקשרו בפלישת הפרתים. אך למעשה, טוענים השניים (כשר וויצטום), היו להורדוס עקב כך גם עכבות אישיות קשות, ואלה באו לידי ביטוי בחוסר ביטחון ובחרדות פאראנואידיות למיניהן (הורדוס, מלך רודף ורדוף, 2007, עמ' 95). ועם זאת, הייתי מוסיף, כי למרים היה בהחלט בסיס להשתומם על מרווח הזמן שנמרח.
rebelliousness? you are welcome! Matthias Antigonus worked hand in hand with the Parthians, the sworn enemies of Rome, to depose Herod and rule under him. And what did Matthias Antigonus think, doubting his innocence, doubting his political opacity, if the Parthians win, will his throne be secure, and if they are defeated by the Romans, who will pay the price? All of Judah
בשעה שנשקפה סכנה להורדוס ממתתיהו אנטיגונוס והפרתים (40 לפנה"ס) בבחינת אחרי המבול, עודדו מרים ואמה אלכסנדרה את הורדוס להימלט יחדיו לאדום גם בשל חששן ממתתיהו, אנטיגונוס המתחרה של בית חשמונאי, שותפם של הפרתים, וגם אולי ברצונן להבטיח כי מרוחק מהסכנה הפרתית יוכל הורדוס ויהיה בשל להתפנות להתקשרות הרומנטית, התקשרות, כפי שמיד נראה בעלת אוריינטציה פוליטית ברורה.
ואכן נישואי מרים והורדוס נערכו בשנת 37 לפנה"ס בעיר סמריה (שומרון, סבאסטי) בעיצומו של המצור על ירושלים. להורדוס אצה הדרך להתחתן ולגמד כמה שניתן את ההתנגדות הצפויה לו כנגדו בירושלים. ובוודאי יבוא בברית הנישואין במרכז התומך במעמדו ובעמדותיו.
With the marriage, the inheritance option of Herod's kingdom passed to Miriam's 17-year-old son, Alexander, and not to Antipaterus, the son of his previous wife, Doris, which strengthens the above argument regarding Miriam the Hasmonean's consent to her betrothal to Herod, and it may be that she was behind her divorce of Doris, only two weeks after she gave birth to her firstborn Antipaterus, both on the basis of obsessive jealousy of a girl/girl and due to domestic incitement.
In the meantime, the various frictions and disputes between Alexandra and her daughter Miriam increased due to their forced absence from Jerusalem. Tensions with Herod rose to heights as a result of the death/murder of Aristobulus III. Hela, 16 years old, Alexandra's son and Miriam's younger brother, who was about to be appointed high priest. It was through the intercession of Alexandra both with Cleopatra VII Queen of Egypt and in the battle of the Roman retreat Marcus Antonius. Herod immediately saw this move as an attempt against him and his heart was filled with fear that Aristobulus might be crowned king under him. Added to this was the fact that young Aristobulus was the public's favorite in Jerusalem and was considered handsome (which corresponds to the Greek-Hellenistic mythological classification as appropriate for royalty).
כדי לחסום ולנטרל את אריסטובולוס מינה הורדוס למשרת הכהונה הגדולה את חננאל הבבלי. מרים ואמה הפעילו על הורדוס מכבש של לחצים כדי להניאו מצעד זה והללו הצליחו אם כי לזמן קצר. הורדוס נאלץ איפוא לאשר את מינויו של אריסטובולוס בשנת 35 לפנה"ס.
On the Sukkot holiday of that year, Aristobulus carried the waves of admiration of the public when he was officiating in conducting the sacrificial ceremony at the altar, when his beauty and tall stature captivated the attention of the public, and it seemed to them as if Aristobulus II, his grandfather, had risen from the rest of his world to lead the public. This status only increased Herod's sense of threat.
But it is difficult when Saul was jealous and Herod treated this with deep anxiety, especially in light of Aristobulus II's rebellious past. Herod made sure to drown Aristobulus in the swimming pool in his palace in Jericho, when the execution of the task was assigned to his mercenary soldiers.
מעשה נפשע זה לא יכול היה לעבור לסדר היום בהעדר תגובה כלשהי הן מאלכסנדרה והן ממרים. אין זאת כי עם עיגון הירושה של הורדוס בבית חשמונאי כתוצאה מקביעת נכדה של אלכסנדרה, אלכסנדרוס, כיורשו של הורדוס, ותוכניתה של אלכסנדרה, ואחר-כך עם בתה, ל"שגע" את הורדוס, הם –הם ערוצי נקמתה של הסבתא.
לאחר נפילתה של מצרים בידי אוקטביאנוס הרומי והפיכתה לפרובינקיה רומית בשנת 31 לפנה"ס, גמלה החלטה בלבו של הורדוס לחסל את יוחנן הורקנוס, סבה של מרים, שלמרות פסילתו לכהונה הגדולה על ידי הטלת מום באזנו, נתפס בעיני הורדוס כסיכון אישי, כאיום קיומי עליו. הורקנוס לא הוכתר כמלך מאז הכיבוש הרומי, בשנת 63 לפנה"ס, אלא כאתנרכוס (מעין נשיא, ראש עם), כתואר שאושר רשמית על ידי הרומאים.
הורדוס חיפש אמתלה ותירוץ לנטרל סופית את הורקנוס, שכבר עבר את גיל השבעים, מה שנחשב אז כזקן מופלג בימים. וכשהוא מנצל את הפלישה הפרתית לאזור ומדביק על מצחו של הורקנוס את אשמת הבגידה הפרו-פרתית והאנטי-רומית. הורדוס זימן אותו לדין הסנהדרין, שלא היה דין ולא סנהדרין. ההרכב מצא אותו אשם ודן אותו למוות. הורקנוס הוצא להורג בשנת 30 לפנה"ס.
The reaction of Miriam and her mother Alexandra as well as of Alexander and Aristobulus was zero. However, the rising tensions between the two and Herod, perhaps on the background of the two murders committed by Herod in the Hasmonean family, resulted in Herod placing Alexandra and her daughter Miriam in the Alexandrian fortress as prisoners/captives under the supervision of his confidant, the house agent Yosef. Mad or not, Herod was struck with fear and anxiety that the two were planning to bring about a wave of rebellion against him. This move was carried out before Herod's meeting with Octavian on the island of Rhodes, when Herod feared, not without justice and logic, that he would be found guilty of supporting Octavian's opponent, aka Marcus Antonius, and would be sentenced to death by beheading befitting a rebel. In such a case, Herod ordered Joseph to murder the two.
שנה אחת אחר-כך, בשנת 29 לפנה"ס, כשחשדותיו של הורדוס לגבי נאמנות מרים גברו והכבידו, גמלה בלבו החלטה להוציאה להורג. מרים נמסרה לידי טריבונאל פרו-הורדוסי, שפסק דינו וגזר דינו היו ידועים מראש. היא נידונה למיתה וכך בוצע והיה.
הורדוס נתקף במרה שחורה ובטירוף קשה שלווה במחלת הצפדת, מה שאילץ אותו להעדר מירושלים ולפרוש למדבר. בתגובה, כאשר הגיעו כבר מים עד נפש, פנתה אלכסנדרה, אם מרים, אל מפקדי המבצרים בבקשה כי ימסרו לידיה את ניהול המבצרים סביב ירושלים והפיקוד עליהם מתוך הנחה כי ימיו של הורדוס ספורים ואם ימות, ירשו אותם ממילא בניו הקטנים של הורדוס, שהם כידוע נכדיה, היורשים הלגיטימיים, הלוא-הם אלכסנדרוס ואריסטובולוס, בני מרים בתה. יוסף בן מתתיהו מציין את חשיבות המבצרים בזיקה לניהול טקסי הקרבנות בבית המקדש ומתוך כך מתבררת היטב תוכניתה רבת-המשמעות של אלכסנדרה. אלכסנדרה החליטה, כך דומה, להכריז מרד כנגד הורדוס, הן כבת למשפחה החשמונאית המורדת והן כגבור בנפשה תחושת הנקמנות ברוצח משפחתה, הלוא הוא הורדוס. תוכנית מניפולטיבית זו דווחה להורדוס וזה הורה מיידית להוציאה להורג וללא משפט ודין. גזר הדין בוצע בשנת 27 לפנה"ס.
זמן קצר אחר-כך, בשנת 24 לפנה"ס, לאחר חנוכת העיר קיסריה מאריטימה, הציג הורדוס לפני אוגוסטוס הקיסר את שני בניה של מרים, את אלכסנדרוס (בן ה-12) ואת אריסטובולוס (בן ה-11) כיורשיו. הללו התגוררו ברומא, סמוך מאוד למשכנו הפרטי של הקיסר, כמקובל ליורשי המלך, שם יספגו את החינוך התרבות הרומיים וגינוניה ויוכשרו בבוא העת, לפחות אחד מהם, לרשת את הורדוס. היה בכך מעין התחייבות לעתיד להמשך המדיניות הידידותית עם השושלת ההורדוסית (כשר וויצטום, 189).
בין שנת 18 ל-17 לפנה"ס הפליג הורדוס לרומא מתוך כוונה להשיב את שני בניו ארצה, לירושלים. שובם עורר את קנאת שלומית/שלום/סלומה, אחות הורדוס שהנה-הנה תתממש הבטחת הירושה, שיש בה קישור חשמונאי כלשהו, ובתגובה השיא הורדוס את השניים לעלמות אריסטוקרטיות שאינן מבית חשמונאי.
It is surprising though that not one of the pair of sons, the potential heirs, expressed reservations, if not more so about the series of murders of the family members - Aristobulus III, Miriam, Hyrcanus and Alexandra. For Shatikam, perhaps the roaring one, Yosef ben Mattiyahu does not offer any explanations, openly or secretly.
תפנית משמעותית בעלילה הרקומה כאן התרחשה בשנת 12 לפנה"ס, כשנפגש הורדוס עם הקיסר אוגוסטוס, והציג בפניו את בניו כמבקשים את נפשו ובעיקר את ירושתו, וזאת תריסר שנים לאחר שהציגם כיורשים בפעם הראשונה בעיני אוגוסטוס. למשמע הדברים כמעט נחנקו השניים ופרצו בבכי מר. אלכסנדרוס פנה ישירות אל הורדוס וביקש להניאו מפסיקתו. הוא דחה מכל וכל את האשמה שהוא ואחיו מבקשים את נפש אביהם ואת ממלכתו ועדיף בעיניו לשים קץ לחייו מאשר לחיות תחת אשמה שכזו. בנאום מרגש זה אין מסתתר ואף לא רמז קל שבקלים לגבי מעשיו השפלים של הורדוס כלפי משפחתם. האם זה תוצר של פחד, של חינוך ממלכתי-אימפריאלי רומי, של התעלמות מכוונת על מנת לזכות בירושה, אין לדעת.
In any case, the emperor and the others present were moved by Alexander's speech, and the Roman ruler asked Herod to forgive his sons and get rid of all the false rumors he had previously stated. Herod embraced them both as a sign of accepting the emperor's advice and the very compassion that befell him.
Upon his return to Jerusalem, Herod convened the assembly of the people in the Temple and informed them that his son Antipater would be the main heir, the first, while the two brothers, sons of Mary, would be secondary heirs.
בשנת 10 לפנה"ס הוחשד אלכסנדרוס בניסיון להתנקש בחיי הורדוס על ידי יצירת קשר עם שלושה סריסים בארמונו של הורדוס שירעילו את המלך. היה או לא היה אין לדעת, אלא שבתקופה זו, כאשר הורדוס לקה בהתקפי פאראנויה ודו-קטביות, כל הטלת אשמה שהיא היתה מוטלת בספק. אווירת האימים ששררה בארמונו מוצאת ביטויים רבים אצל יוסף בן מתתיהו.
Similar to Herod's jealousy of Miriam's brother, Aristobulus III, and his murderous end, so also happened in connection with Alexander. Herod envied him due to his beauty and exceptional physical and athletic qualities.
Archilaeus, king of Cappadocia, came to Alexander's aid, also due to their closeness (Alexander was his son-in-law) and managed to appease Herod and calm his spirit in everything related to his obsessive jealousy of Alexander.
This calm lasted only a short time and once again, both due to his bad spirit and due to the rumor mill that was spread in his palace against his two sons, Herod was overcome with a hatred of Leo and conquest towards Alexander and Aristobulus. In the end, Herod ordered them to be handcuffed and separated from each other in detention in one of the villages near Sidon.
בשנת 7 לפנה"ס נידונו השניים בבית דין מיוחד בבריטוס (היום ביירות), מי שהיתה קולוניה רומית, כשבראש הרכב השופטים עמד הנציב הרומי בסוריה. המשפט לא יכול היה להתנהל ללא אישורו של הקיסר אוגוסטוס, שהיתרה בהורדוס, כי מחוייב הוא לדון את בניו בתנאי שישנן מספיק ראיות מוצקות להאשימם בניסיון לרצוח את הורדוס האב.
As expected, the two boys were found guilty and they were executed by strangulation in Sebastia in the dead of night one winter night and their bodies were hastily moved for burial in the Citadel of Alexandria. Alexander left behind two sons when he died - one of them, Tigranes was appointed by Augustus as the king of Armenia and Aristobulus left behind two daughters and three sons when he died, all under Herod's supervision. One of them, Agrippa, will be king of Judea, and more on that in the next chapter.
It was indeed a period of time when no rebellious conduct was known in Judah, although voices continued to rumble beneath the surface wishing for the moment when Judah would return to the atmosphere of rebellion that characterized the Maccabean era.
