Things donors know: why are there so many lawyers?

Isn't it more just that a neutral body investigates both sides, collects all the evidence, and in a trial, instead of lawyers speaking on behalf of the prosecution and the defense, give the right to speak to those ordinary people, and then a judge will rule?

"יש בתוכנו עדת אנשים אשר גודלו מנעוריהם להוכיח, במילים אשר יכבירו לדבר הזה, כי הלבן הוא שחור והשחור – לבן. הכול לפי השכר אשר יתנו להם השוכרים אותם, לעדה הזו משועבדים כל יתר העם. למשל, אם יחמוד איש את פרתי, יש לו עורך דין להוכיח כי עליו לקחת את פרתי ממני ועלי לשכור עורך דין אחר להגן על צדקי. כי אסור, לפי חוקת המשפט, לתת לאיש לדבר בעד עצמו" הטרוניה הזו שג'ונתן סוויפט שם בפיו של גוליבר מוליכה אותנו לשאלתה של מיצי:

Why are there so many lawyers in the world? Isn't it more just that a neutral body investigates both sides, gathers all the evidence, and in a trial, instead of lawyers speaking on behalf of the prosecution and the defense, give the right to speak to those ordinary people, and then a judge will rule?

המערכת שאת מציעה, מיצי, קיימת בארצות רבות והיא נקראת שיטת המשפט החקירתית או אינקוויזטורית. בשיטה האינקוויזיטורית בית המשפט ולא עורכי הדין אחראי על ניהול המשפט, איסוף הראיות וחקירת העדים ובהתאם תפקיד הפרקליט מצומצם. השיטה האדברסרית ה"אנגלית" הנהוגה בבריטניה ובמושבותיה לשעבר כולל ארצות הברית וישראל אכן נותנת מקום רב יותר לעורכי הדין שהם אוספים עדויות, מזמנים עדים ומנהלים את החקירה. אין מדובר רק בהבדל פרוצדוראלי אלא בפילוסופית משפט שונה. המשפט האירופאי שם את הדגש על "אמת" ואילו המשפט האנגלי מתרכז ב"הגינות". כך, למשל, זכות השתיקה של הנאשם  קיימת רק בשיטה האדברסרית: לא הוגן לדרוש מנאשם להפליל את עצמו כשם שאין דורשים משחקן כדורגל להבקיע שער עצמי. ניתן לראות  במשפט אדברסרי כעין דו קרב המוכרע ע"י הצדדים היריבים ותפקיד השופט רק להבטיח התמודדות הוגנת. המילה האנגלית Litigation (תביעה משפטית) מקורה ב מילה הלטינית litigatus שפירושה קטטה. תפיסת העולם האדברסרית היא שבני אדם נוטים מטבעם להתקוטט ועל מערכת המשפט להפוך את הקטטות להוגנות ומוסדרות.   בשיטה האינקוויזטורית, לעומת זאת,  מוקרבת ההגינות על מזבח השגת האמת העובדתית. השיטה האדברסרית מייצרת שגיאות משום שמלאכת איתור הראיות והצגתם מוטלת על צדדים שיש להם אינטרס בהסתרת עובדות לא נוחות להם והיא אינה הוגנת כלפי מי שאינו יכול לממן פרקליטים מיומנים. עיוות צדק מתרחש בשיטה האינקוויזיטורית כאשר ראיות חשובות נעלמות בשל העדר מוטיבציה של המשפטן הניטרלי שאמור ללקט אותן.  אך לשאלתך "מיצי" חשוב הבדל אחר – הארצות בהן מספר הפרקליטים הגבוה ביותר ביחס לאוכלוסיה הן אלו בהן נהוגה השיטה האדברסרית ובהן שיאנית העולם – ישראל בה רשומים מעל 600 עורכי דין לכל 100,000 תושבים קרובות אלינו מבחינה זו מדינות אדברסריות כארה"ב – כ420 עו"דים ל  100,000 תושבים (במדינת ניו יורק מספר עורכי הדין ביחס לאוכלוסיה גדול מבישראל) או בריטניה שם רשומים מעל 300 עו"דים למאה אלף. לשם השוואה בצרפת בה נהוגה השיטה האינקויזטורית מספיקים פחות מ90 עורכי דין לספק שרותים לאותה אוכלוסיה ובאוסטריה די ב70 .

Lawyers have existed in different ways for about 2500 years, in Greece and Rome there were professional orators who represented litigants before the assemblies that discussed their case. This is how the philosopher Protagoras made a living in his wanderings between the city-states of ancient Greece and this is how, with legal speeches, the great Cicero made him famous in Rome. These lawyers were not considered an essential element in the system and in many places their activity was banned. In Rome, prosecutors and defendants were allowed to use lawyers but payment for this service was prohibited. Emperor Claudius, a generous man who, among other things, allowed the release of swelling at official dinners, also allowed lawyers to receive fees and is therefore perhaps entitled to be considered the founder of this successful guild. Lawyers have existed on the fringes of the legal system since until the modern era, but they only made the big jump in importance and status in the last 200 years.

In England, the birthplace of the adversarial system, until the 19th century there was an explicit ban on the presence of lawyers and most trials were conducted without a lawyer representing the accused almost until the 20th century. From the dawn of English legal history, judges have strictly enforced this rule. The plaintiff was the victim of the crime (in murder cases a family member took the role) and the defendant defended himself and had to present his version. The victim testified under oath about the act of the accused and brought witnesses, in front of him stood the accused who testified without an oath (probably to avoid temptation to commit the Ninth Commandment) and conducted a cross-examination of the witnesses. The removal of lawyers from the courtroom was intentional and considered an essential element of the method: the manner in which the defendant answered the charges was the key to establishing guilt.

וויליאם הוקינג, מבכירי המשפטנים האנגלים במאה ה18 הסביר "חף מפשע יגן על עצמו ע"י העובדות טוב יותר מכל פרקליט ואילו האשם ,כשידבר עבור עצמו, יחשוף את האמת שעורכי דין ידעו להסתיר" . שעור הזיכויים במשפטים מעין אלו היה כ30% כלומר סיכויו של נאשם חסר ייצוג באותם ימים היה טוב לאין שיעור מסיכוייו של נאשם ישראלי שסוללה של עורכי דין מייצגת אותו. באין עורכי דין היה השופט מתערב ב"מריבה" שלפניו, בוחן את הראיות, מציג שאלות לעדים ומדריך את הנאשם על השאלות שהוא רשאי לשאול בחקירה הנגדית. משפט ממוצע, כולל התייעצות המושבעים ארך בשיטה נטולת פרקליטים זו כ 20 דקות. בתחילת המאה ה19 מתועדים מקרים בהם חבר מושבעים אחד סיים בישיבת בוקר כתריסר משפטים פליליים ושופט זכה לביקורת כשמשפט מסובך התארך לכמה שעות עד להכרעה. עסקאות טיעון לא היו אפשריות ומשפטים התנהלו, אם כי בקיצור רב,  גם כאשר הנאשם נתפס "על חם" או הודה.  הרעיון של נאשם המציג בעצמו את גרסתו לבית המשפט אמנם מקסים בפשטותו אך משפטן צרפתי ("אינקוויזטורי") שסייר באנגליה תיאר בזעזוע נאשם שלא היה מסוגל להוציא הגה מפיו ונראה חסר אונים ומבולבל ברגעים המועטים שניתנו לו לחלץ את עצמו מהסבך.

The evolution of the profession

תהליך החדירה של עורכי הדין למשפטים פליליים היה איטי ומהוסס מאוד. במחצית השנייה של המאה ה18 אפשר הפרלמנט מימון של הוצאות תביעה וטמן בכך את הזרעים לצמיחת תפקיד התובע המקצועי המיצג את המדינה במשפט פלילי. לאחר שהופיעו כתובעים ונטלו לעצמם את מלאכת איסוף הראיות, גיוס "עדי מדינה" והצגת האישום נכנסו, כחלק מתפיסת המשחק ההוגן שבבסיס המערכת, עורכי דין גם כסנגורים. הבסיס החוקי נקבע ב1696 כאשר הותר לנאשמים בבגידה להיעזר ב"יועץ יודע חוק" (counsel learned in the law) כדי לאזן את יתרונה הברור של התביעה. ממקרים מיוחדים כאלו "זלג" תפקיד הפרקליט למשפטים פליליים רגילים ובהדרגה הפך הפרקליט לחלק מההליך ותפקידו התעצם במשך הזמן. בתחילה הקפידו השופטים להגביל את עורך הדין לעזרה לנאשם בחקירה הנגדית של עדי התביעה אך לא הותר לו לנסח את קו ההגנה של הנאשם לדבר בשמו או לטעון כנגד הראיות שהוצגו.

נאום הפרקליט בפני חבר המושבעים, מונולוג החביב כל כך על תסריטאי סדרות הטלוויזיה הוא יצירה חדשה, רק לקראת אמצע המאה ה19 הותר לעורכי דין להציג את סיכומי ההגנה. משנפתחה הדלת לעורך הדין לעסוק בחקירת עדים ובבחינת עדויות הוסטה תשומת לבו של המשפט הפלילי משאלות עובדתיות (האם הראיות מוכיחות שהנאשם ביצע את העבירה) לשאלות משפטיות כגון האם המעשה שעשה הנאשם מתאים להגדרת העברה בכתב האישום והאם הראיות "כשרות". תפנית זו הפכה את המשפט לעניינם של מומחים מאגר התקדימים התעשר והסתעף והגדיל עוד יותר את נחיצותם של עורכי הדין. כך, בהמשך הקטע המצוטט למעלה, מתאר גוליבר של סוויפט את המשפט האנגלי המבוסס על תקדימים  (common law) "חוק הוא לעורכי דין אלה כי 'מה שהיה הוא שיהיה' ועל כן מקפידים הם לרשום בספרותם כל אשר נחרץ לפנים שלא כדין ובלא שכל ישר. את המשפטים האלה אשר יקראו להם 'תקדימים', מביאים הם בתור 'ראיות' למען הצדיק כל משפט מעוקל."

The rise of the lawyer was accompanied at the same time by the silencing of the accused and the victim of the crime, slowly the trial turned from a struggle between rival parties into a matter entrusted to experts that a non-lawyer can only observe from the side. Thus, in a slow evolution, the lawyer became the star of the legal show and legal education that was the property of a few became a mass commodity.

Well Mitzi, there are lawyers in the world because this is the only place where they can be found, not least due to the fact that they are the ones who designed it for us.

Did an interesting, intriguing, strange, delusional or funny question occur to you? sent to ysorek@gmail.com