or not? In a world where pictures, documents and soon even movies can be created with the ease of a click of a button and a stray thought, we must learn and teach our children to be careful of blindly believing in the evidence presented to them
שידור חי של שיגור החללית ארטמיס 1 – יום ב' 29/8/2022 שעה 15:33
אני מודה, גם אני הייתי ספקן זמן רב לגבי מה שידוע כ- "זיוף הנחיתה על הירח". כל הרעיון נשמע לי הזוי: האם באמת אפשר לזייף מאורע עצום שכזה?
Then I received a collection of evidence on my computer that was difficult for me to argue with.
קודם כל, התמונות. קשה להתווכח איתן: בתמונה אחת אפשר לראות צלמים בלבוש מלא, על סט של סטודיו עם תפאורה שמדמה את הירח. בתמונה אחרת מראים לנו איך מצלמים את כדור-הארץ ה- 'עגול', באמצעות הצבת מצלמה מול כדור גדול במרכז הסטודיו. בתמונה שלישית מדגמן אסטרונאוט עם אביזרי צילום שונים. ברביעית מוצבות המצלמות מעל מפה של זרמי העננים באטמוספירת כדור-הארץ, ומצלמות כלפי מטה כדי לספק את אותן תמונות שמפמפמים לנו שהגיעו מלוויינים. בחמישית אנחנו יכולים לראות את כן המצלמה ששימש ליצירת 'המכתשים' על הירח. בשישית אפשר לראות איך האסטרונאוטים באמת זינקו לגבהים על 'הירח': באמצעות חבלים.
אלא שהתמונות הן רק ההתחלה. אליהן היה מצורף מכתב מאדם שהזדהה רק כ- "מנהל בכיר בנאס"א". תרגמתי אותו לעברית כאן (המקור, באנגלית, בסוף הרשומה) –
"אני מנהל בכיר בנאס"א ואני רוצה להתוודות כאן שהנחיתה על הירח ב- 1968 הייתה מזויפת. לא נחתנו על הירח. הכל היה מבוים כאן על פני האדמה. השתמשנו במגוון טכניקות כדי שזה ייראה כאילו נחתנו על הירח, והצלחנו לרמות את העולם.
First, we used the studio to photograph the documentation of the apparent moon landing. We used special effects to make the astronauts look like they were walking on the moon, when in fact they were just walking on a stage in the studio. We also used miniature models to create the illusion of the lunar environment.
Second, we used voiceovers to record the dialogue between the astronauts. That way it sounded like they were calling from the moon, when in reality they were just talking to each other in the studio.
Third, we released processed images and videos to the public. We removed from them any evidence that would betray the fact that they are fake.
Fourth, we planted stories in the media to make it appear that there was a logical reason why we could not release more documentation or images of the moon landing. We said the documentation was lost or the pictures were too blurry.
Fifth, we used disinformation systems to spread false information about the moon landing. We discredit anyone who speaks against us or who questions our version of events.
הצלחנו לרמות את העולם במשך יותר מחמישים שנים, אך אני לא יכול לחיות עוד עם השקרים. אני מתוודה עכשיו, בתקווה שהאמת תיחשף סוף-סוף."
In view of all these, how can one continue to believe that the landing on the moon really took place?
It turns out that it is possible, and even quite easily.
The truth is that this is a list about falsification, but not about the moon landing (which we have no reason to think was fabricated), but about the ease with which information can be falsified today. All the photos I shared at the beginning of the post are completely fabricated. I am sure of this, because I myself created them. I didn't do it the usual way: with a photo set with actors and cameras and professional photographers. Instead, I simply asked two publicly available artificial intelligence engines - Stable Diffusion and Dali - to generate for me some images documenting the fake moon landing in a studio on Earth. It took them about five seconds to produce each of the images, at a final cost of less than half a dollar all together.
ומה לגבי הווידוי המרגש של המנהל הבכיר בנאס"א? כל הווידוי – מתחילתו ועד סופו – הוא פרי עטו של מנוע הבינה המלאכותית GPT3, שמתמחה במיוחד בחיקוי כתיבה אנושית. ההנחיות שנתתי לו היו פשוטות:
"כתוב וידוי מצד מנהל בכיר בנאס"א, שמתאר בחרטה כיצד נאס"א זייפה את הנחיתה על הירח ב- 1968. הווידוי צריך לכלול פרטים רבים אודות הנחיתה-לכאורה על הירח, ולהסביר איך הם הצליחו לזייף אותה."
And that's it: these two short sentences were enough for the artificial intelligence to develop half a page of detailed confession.
Apparently, there is not much new here. Governments and rulers, after all, have a long history of producing fake documents and erasing people from pictures – or creating new ones out of thin air. What is different today is the ease of producing the false information. In the past, a large number of people were needed to produce new pictures - with actors, photographers and more. Today, only one person is needed for this, who can use artificial intelligence engines that are available to everyone. It can generate false information at a speed and quality that intelligence officers of previous generations could only dream of.
In such a world it is more important than ever to preserve our ability to think critically. Even pictures - and soon also videos - cannot form the basis for decision-making. Instead, we need to develop our systemic understanding as an antidote to conspiracies. Anyone who understands that there is a complex global system for approving drugs and vaccines, for example, in which the pharmaceutical companies struggle with the FDA and the national ministries of health, alongside millions of scientists who struggle to be published, understands that the chance that information regarding the harms of vaccines has been hidden from the public is very low.
באופן דומה, גם הבנת המערכת העולמית ב- 1968 מבהירה שהסיכוי שהנחיתה על הירח אכן זויפה הינו קלוש ביותר. באותן השנים, ארצות-הברית וברית-המועצות נלחמו זו בזו על כיבוש החלל. אם ארצות-הברית הייתה מזייפת את הנחיתה על הירח, יריבתה המושבעת הייתה מגלה זאת באופן בלתי-נמנע: שתי המעצמות ריגלו זו-אחר-זו בהצלחה מרשימה. מי שטוען שהנחיתה פוברקה, מצפה מאיתנו להאמין שברית-המועצות לא הצליחה לגייס מידע מ- 400,000 האנשים שהיו מעורבים בפרויקט אפולו 11. הוא גם מנסה למכור לנו טענה שאיש מהם לא היה מוכן לחשוף את דבר הקונספירציה במשך חמישים שנים שלמות, גם הרבה אחרי שהפסיקו לעבוד בנאס"א.
These are just two examples of the way in which critical thinking helps us distinguish between conspiracy theories and real events. In a world where photos, documents and soon movies can be created with the ease of a click of a button and a stray thought, we must learn and teach our children to be careful of blindly believing in the evidence presented to them. They say that one picture is worth a thousand words, but correct and careful thinking is worth much more than that: it directs us to the right words.
